זלמן נכנס לבית הדין כשהוא ממולל את כובעו בלחץ, בזמן שמנהל גמ"ח "עזרת אחים" פתח פנקס עבה וטען בביטחון: "אני זוכר היטב את הלילה ההוא; פתחתי את הכספת הכבדה והגשתי לזלמן מעטפה חומה ובה חמישים שטרות של מאה דולר, כסף ירוק וחדש, ואני דורש לקבל את חמשת אלפים הדולרים שלי בחזרה!". זלמן נראה המום וענה בקול רועד: "זה נכון שלוויתי כסף, אבל במעטפה היו רק שקלים! אני זוכר שספרתי את השטרות הכחולים של המאתיים שקל אחד-אחד, ובסוף היו שם בדיוק חמשת אלפים שקלים ששימשו אותי לקניות לשבת ולתשלום במכולת". מנהל הגמ"ח דפק על השולחן והתעקש: "זה פשוט בלתי אפשרי! הגמ"ח שלנו מקבל תרומות רק מחוץ לארץ, אין לנו בכלל חשבון בשקלים ומעולם לא ראיתי שטר של שקל אחד בתוך הכספת שלנו, אז ברור שקיבלת דולרים!". זלמן המשיך לטעון שהכסף שקיבל היה ישראלי, בעוד המנהל בטוח שמדובר בדולרים ששווים פי כמה וכמה.