שיעור "דינים והלכות" בישיבת "נתיבות עולם" היה בעיצומו. המורה, הרב נועם, הסביר בהתלהבות על דיני קדימה בברכות. "חבר'ה," אמר הרב נועם, "יש פה המון פרטים. אני מציע שתסכמו הכל על דף. זה יעזור לכם לזכור". התלמידים הנהנו בהסכמה והחלו לכתוב במרץ. כשנשמע הצלצול, מאור ועוז יצאו במהירות לכיוון השירותים, מקפלים את דפי הסיכום שלהם ודוחפים אותם לכיסים. רגע לפני שהם נכנסו לשירותים, יאיר ניגש אליהם. "תגידו," אמר בשקט, "אתם בטוחים שמותר להכניס את הדפים האלה לשירותים? הרי זה דברי תורה...", עוז הרים גבה. "מה הבעיה? הדפים היו בכיס. זה מכוסה לגמרי". "נכון," הסכים מאור. "חוץ מזה, זה לא ספר תורה או משהו. זה סתם סיכום שלנו". יאיר נראה לא משוכנע. "אבל עדיין, אלו דברי תורה שכתבנו. לא צריך להתייחס אליהם בכבוד?" "תקשיב," אמר עוז, "אם היינו צריכים להיזהר מכל פיסת נייר עם משהו תורני, לא היינו יכולים ללכת לשירותים בכלל! יש לי תמיד פתקים בכיסים", מאור הנהן. "נכון, ומה עם הזיכרון נייד? יש בו המון תוכן תורני".