ליל שבת בבית הכנסת "אהבת חינם". יוחאי ודב מתמקמים בספסל האחורי - המקום המושלם לצפות בכל הנעשה. הרב מסיים את דרשתו השבועית, והחזן פותח בקולו הרועם: "ברכו את ה' המבורך!" כמו בפקודה כל הקהל קם על רגליו ועונה בהתלהבות. כולם, חוץ מאדם אחד - יהודי מבוגר שנשאר לשבת בנינוחות ועונה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" מבלי לזוז ממקומו. יוחאי נותן מרפק קל לדב ומצביע בעיניו לכיוון הספסל שלידם. הם מעולם לא ראו מישהו שלא קם ל'ברכו'. בסוף התפילה, בדרכם הביתה, הם מתחילים לדון בנושא. יוחאי טוען בלהט: "זה ממש לא בסדר! תמיד לימדו אותנו שחייבים לעמוד ל'ברכו'" דב, לעומתו, מהרהר: "רגע, אולי זה בכלל לא חובה? אולי זה רק מנהג? ואולי לאותו אדם יש סיבה רפואית שלא לקום?",