אהוד פירק את הפרגולה שלו והניח את הקורות בכניסה לחנייה. אברימי שהוא בעל מקצוע מעיר רחוקה, עבר סמוך לחניה וראה שהקורות מאובקות ושוכבות שם זמן רב. הן היו נראות לו מסוג עץ נדיר, שכבר לא מיובא ארצה, ולכן רצה לקנות אותן." והדייר השיב: "אתה יכול לקחת אותן בחינם". אברימי הבין מתשובתו שהקורות שייכות לאותו דייר, ושהוא נותן לו אותן במתנה. הוא טען את הקורות בנגרר ונסע לדרכו. אהוד חזר באותו ערב וגילה שהקורות נעלמו, הוא בירר ותבע את אותו שכן על כך שנתן את הקורות לאדם זר, אולם השכן טוען "לא לקחתי את הקורות בעצמי, רק דיברתי".