בצהרי יום קיץ חם ולוהט באו בשערי בית הדין איתן ויהב לדיון שגרתי. איתן, שהגיע ברכבו עד לפתח בית הדין היה נינוח ורגוע, לעומתו, יהב, שהלך ברגליו מביתו שבפאתי היישוב עד למקום בית הדין, היה מיוזע ומותש. הרב יגאל, אב בית הדין, רצה להושיט ליהב כוס מים קרים, על מנת שישיב את נפשו ויירגע לקראת הדיון המורכב. לפתע עלתה שאלה במוחו: