במשפחת גנזל התקיים מנהג מלבב: מדי שבת היה שולחנם גדוש באורחים מכל הקהילות והזרמים. האורחים שהגיעו לעיתים עם חששות קלים מהאירוח ההמוני, קיבלו כל אחד יחס מיוחד ואוהב. לאחר שנים של מנהג זה, מלאכי הבן הלך ללמוד בישיבת "מעיין החיים" ולמד שאסור לבנות ולפרק כלים בשבת. כשחזר הביתה וראה איך המשפחה מרחיבה את שולחן השבת בהוספת לוחות עץ, החל ללחוש לאחיו צוריאל שיש כאן איסור בניה בכלים. צוריאל לא ידע את נפשו והציע שאולי השבת המשפחה תצטופף ולא תאריך את השולחן. אמא, שהכירה את ילדיה היטב, הבינה שהם חוששים לאיסור בונה ואמרה להם שאין בניה בכלים ולכן זה מותר.