צביקה ואפרים הלכו יחד ברחוב, לפתע התקרב מולם חבר של אפרים שלמד אתו בשנה שעברה. אפרים שמח מאוד לראותו, עצר ודיבר אתו בקצרה, ונפרד ממנו בידידות. בהמשך הדרך שיתף אפרים את צביקה, שהוא הפסיד ברכה, שהרי הוא לא ראה את אותו חבר כבר כמה חודשים, והרי להלכה אם לא רואים חבר שלושים יום צריך לברך "שהחיינו" עם שם ומלכות. צביקה טען שבזמננו לא מברכים ברכה זו.