יובל ודוד, תלמידי בית ספר הידועים בקטטותיהם התכופות, מצאו את עצמם שוב בעיצומה של מריבה אלימה. הפעם, יובל גבר על דוד והפליא בו את מכותיו, מותיר אותו מושפל ורמוס. גאוותו הפגועה של דוד לא נתנה לו מנוח, והוא חיפש בלהט נקמה. הוא חיטט בתיקו של יובל, ומצא בו אוצר: צ'ק בסכום נאה של חמש מאות שקלים! זעם עיוור מילא את דוד, והוא קרע את הצ'ק לגזרים. יובל, שחזר לכיתה, נתקף בפאניקה כשגילה שהצ'ק איננו. כשהבין מה אירע, התמלאו עיניו בדמעות: היה זה צ'ק שקיבל עבור עבודה קשה, שבילה בה את כל סופי השבוע האחרונים! כשחזר למעסיקו, מספר בדמעות את מה שקרה, השתתף הלה בצערו, אך הסביר שאין לו כל דרך לסייע לו. הצ'ק התקבל מלקוח ארעי, שאין לו מושג כיצד ניתן להשיגו. דוד, שחש נקיפות מצפון, הודה במעשה, אך טען שלא ניתן לחייבו: "לא גרמתי שום נזק ממשי! קרעתי רק 'חתיכת נייר'!"