מר לוי, איש פשוט ונאמן, נפטר לבית עולמו אחרי מחלה קשה. בשלושים אחרי הפטירה, ניגש שמעון אל רוני, הבן הבכור. "רוני," שמעון אמר בזהירות, "אני מצטער שאני צריך להעלות את זה עכשיו, אבל אבא שלך היה חייב לי מאה אלף שקלים. יש לי את כל ההוכחות. זה היה הלוואה לעסק שהוא ניסה להקים." רוני נאנח. "אני מבין, שמעון, אבל יש בעיה. אבא לא השאיר כלום. העסק נכשל, ונשארנו ללא נכסים. אין לנו מהיכן לשלם." שמעון לא ויתר: "אבל רוני, זה לא טוב לנשמה שלו שהוא נפטר עם חובות. כדאי שתתאמצו ותשלמו, אולי בהחזר חודשי קטן." רוני הסתכל עליו בחמלה: "שמעון, אני מבין אותך, אבל באמת אין לנו איך. אם אבא היה משאיר נכסים, בוודאי היינו משלמים."