יוחנן הסתכל על חשבון הבנק ולא האמין למספרים. פלוס גדול. מאוד גדול. התברר שראש המתיבתא החליט לתת לכל הבוגרים מענק לכבוד החגים. הוא התקשר מיד לטוביה מהגמ"ח. "טוביה, לא תאמין! קיבלתי מענק ענק. אני לא מבקש דחיה - אני מבקש הקדמה! הערב אני מחזיר לך את כל ההלוואה!" אבל טוביה בצד השני של הקו לא נשמע שמח. "יוחנן, לא שמעת? יש עכשיו בלאגן עם הגמ"חים. דיברו על מיסים חדשים, בדיקות. אני רוצה להמתין עד שהדברים יתבררו. ובנוסף יש לי טיסה עוד שלוש שעות ללונדון. אני לא יכול להתעסק עם זה עכשיו." יוחנן לא ויתר. "תן לי להיפטר מהחוב! אני רוצה לפרוע!" מה הדין - האם יוחנן יכול לכפות על טוביה לקבל את הפירעון עכשיו? תשובה טוביה צודק. מכיוון שעדיין לא הגיע זמן הפירעון ויש חשש של הפסד כספו, זה נחשב כאילו פורעים לו במדבר. אבל אם הגיע הזמן, יוחנן יכול לפרוע בעל כורחו לטוביה. ואם יוחנן נוסע לחו"ל, טוביה יכול לתת את הכסף לבית דין. הרחבה השולחן ערוך (סימן עד, סעיף ב) מחלק: אם הלווה בא לפרוע את חובו והמלווה חושש משינוי מטבע או גזירות מיסים, תלוי - אם הגיע זמן הפירעון, הדין עם הלווה ויפרעו בעל כורחו, כי זה לא נחשב לפריעה במדבר. שהרי הקלקול אינו לפנינו אלא שהוא עתיד לבוא, ואם הגיע זמן הפירעון הוא לא צריך לחשוש לקלקלה שעדיין היא לא פה. אבל אם לא הגיע זמן הפירעון, יכול המלווה לסרב לקבל את הפירעון אם ניכר שתבוא הסכנה, וזה נחשב כהלוואה במדבר. ואם ההלוואה הייתה סתם, שזמנה הוא לאחר שלושים יום - לש"ך הדין עם הלווה, ולנתיבות הדין עם המלווה.