איתמר, חננאל, אריה ושמואל יצאו לנפוש בחוף כינר. השמש קפחה והמים היו קרירים ונעימים. אחרי קרב תרנגולים אפי (שבו איתמר הפיל את כולם למים בסיבוב הראשון), החבר'ה התחילו במשחק כדור מים סוער. "היי, תפסו!" קרא שמואל מהחוף, החבר שתמיד היה לו משהו טעים בתיק, וזרק אגסים טריים ועסיסיים לכל עבר. חננאל, בקפיצה מרשימה, תפס אגס באוויר והתכונן לנגוס בו. אבל אז, כאילו נדלקה נורה מעל ראשו, הוא עצר באמצע התנועה. "רגע, מה עם ברכה?" הוא שאל, מביט סביבו במבוכה. "אני פה בבגד ים, רטוב כמו דג, בלי חולצה ובלי כיפה. איך אני אמור לברך ככה?" אריה, שתמיד היה ה"מחמיר" של החבורה, הזדעף מיד. "אין מצב, אחי. זה לא מכבד". איתמר, לעומתו, גלגל עיניים. "נו באמת, אריה, אתה תמיד עם החומרות שלך. ברור שאפשר לברך ככה. תניח פשוט יד על הראש במקום כיפה ותברך." חננאל, עדיין עם האגס ביד, הסתכל על חבריו במבט מבולבל. "טוב, אז מה עושים? אני רעב, והאגס הזה מתחנן שאוכל אותו!"