בזמן שליקקו את שאריות הקידוש בבית הכנסת, אלחנן בא וטפח לליאור על השכם: "זוכר את אלף השקלים שהלוויתי לך לפני חודשיים בשביל תיקון הרכב שלך?", ליאור אימץ את הזיכרון שלו, ולאחר כמה דקות הודה בפה מלא שלווה את הכסף, אבל גמגם ש"יש מצב שסגרנו את זה באיזה מוצ"ש ליד הכספומט, אני פשוט לא סגור על עצמי במאה אחוז". אלחנן, עם זיכרון חד וחזק כמו כספת שווייצרית, עמד על שלו בביטחון של ברזל: "לא ראיתי ממך שקל, ואני חותם על זה!".