מר בנג'מין הגיע מארצות הברית בלב מלא געגוע כדי לפקוד את קבר אביו ז"ל ביום השנה. הוא פגש את ישראל והציע לו 300 ש"ח כדי שיצטרף אליו לתפילה. כשראה שחסר מניין לקדיש, ביקש מישראל טובה נוספת: "תשיג לי עוד שמונה חברים שישלימו מניין, ואני אשלם לכל אחד מהם 300 ש"ח". ישראל הזדרז, הרים טלפונים, ואכן הגיעו שמונה אברכים נוספים. בסיום התפילה והלימוד, מר בנג'מין הנרגש הושיט לישראל מעטפה ובה 2,700 ש"ח (עבור תשעת האנשים שישראל הביא) כדי שיחלק להם את שכרם. אלא שמר בנג'מין הבחין בזווית העין שישראל מחלק לכל אחד מהאברכים רק 200 ש"ח. התברר שישראל סגר איתם מראש על סכום נמוך יותר, ותכנן לשמור לעצמו את ה-100 ש"ח הנותרים מכל אחד (800 ש"ח בסך הכל) כ"דמי תיווך". מר בנג'מין הזדעק: "אני רציתי שהם יקבלו 300! אם אתה לא נותן להם, תחזיר לי את העודף!".