לקראת סיום שנת הלימודים ובעקבות שיחת סיכום השנה עם הר"מ שלהם, החליטו מיכאל וגיא לעשות מאמץ משותף להמשיך את ההתקדמות הרוחנית שלהם גם במהלך חופשת הקיץ. מיכאל ידע שחברו, גיא, מתקשה בהקפדה על תפילה במניין במהלך החופש, וכדי לעזור לו הציע לו את העסקה הבאה: "אני מוכן לתת לך את הכדורסל הטוב שלי במתנה, בתנאי שתלך שבועיים שלמים לתפילת שחרית במניין". גיא הסכים, ואמר: אין בעיה! אני אעמוד בתנאי שלך בקלות. לאחר שעברו השבועיים, גיא ניגש למיכאל וביקש את הכדור שהובטח לו. אך מיכאל אמר לו: "אני לא מאמין שבאמת התפללת במניין במהלך השבועיים האלה. תוכיח לי!". וגיא השיב לו בנימה פגועה: "ברור שהתפללתי במניין ועמדתי בתנאי שסיכמנו! אני לא מאמין שאתה לא מאמין לי…".