במהלך לימוד ”משמר” סוער בליל שישי בבית המדרש, יוני והחבר’ה הרגישו שהם חייבים כוס קולה קר כדי להישאר מרוכזים, אך גילו שחבילת הכוסות החד-פעמיות שלהם אזלה. יוני ניגש לדוד, שלמד בשולחן הסמוך, וביקש להלוות ממנו ”שרוול” של כוסות פלסטיק פשוטות ודקות. דוד הסכים בשמחה, והתה המתוק עשה את שלו. למחרת, כשיוני הלך לקנות חבילה חדשה כדי להחזיר את החוב, הוא מצא בחנות רק כוסות ”קריסטל” – אותן כוסות פלסטיק קשיחות ומעט מהודרות יותר. יוני חשב לעצמו שההפרש במחיר בין החבילות הוא שקלים בודדים וזניחים לחלוטין, והגיש לדוד את הכוסות המשופרות. דוד נרתע ואמר: ”יוני, זה נראה לי בעייתי, קיבלת ממני כוסות פשוטות ואתה מחזיר משהו איכותי יותר, אולי זו ריבית?”. יוני חייך: ”נו באמת, מדובר בגרושים, מי בכלל מקפיד על הפרש כזה בין חברים”.