בתנועת הנוער 'שמחת חיים' נהוג לקיים מחנות קיץ. עם השנים התקבע מנהג מבורך לקבוע במחנה מתחם של בית מדרש, בו ישהו תלמידי ישיבה ואברכים שישרו אווירה תורנית וילמדו עם הנערים בשעות ההפוגה. באחד הבקרים התעורר באחד ממתחמי האוהלים ויכוח קולני בין שני נערים המשתתפים במחנה. יאיר טען שהנגן החדיש המצוי בידיו של נריה נגנב ממנו אתמול וכנראה שנריה היה זה שגנב. מאידך גיסא, נריה טען בתוקף שגם הוא הביא נגן כזה מביתו. כאשר גבהו הקולות לטונים גבוהים והציפורים החלו לנוס מצמרות העצים, הוצע לנערים לפנות אל יושבי בית המדרש שידונו ביניהם. באופן טבעי הם פנו לבחיר הלומדים, שכונה בפי כולם 'הרב שוקי', והציעו בפניו את טענותיהם. ר' שוקי הלז אכן כבר למד היטב מספר מסכתות בסדר נזיקין, ואף נבחן בחלק ממבחני הדיינות, אך למעשה הוא בא במבוכה. היה נראה בעיניו שעל אף ידיעותיו בתחום דיני הממונות, הן אינן מספקות כדי שיהיה בידו לקיים בית דין עם חבריו לבית המדרש.