מאיר וחברו הטוב אוריאל לומדים חברותא קבועה בבית הכנסת בשבת בצהריים. בעוד מאיר ואוריאל לומדים ביחד משניות, התקרב אליהם ילד שסיים את קריאת התהילים והלימוד שהיו בסמוך ובירך בקול על כוס הברד שקיבל "שהכל נהיה בדברו!" אוריאל עצר את לימודו וענה אמן, ואילו מאיר המשיך בלימודו ללא הפסקה. מאיר שאל את צביקה למה הוא לא הפסיק? והרי ענית אמן היא חובה ממש? ומאיר ענה לו ש"העוסק במצווה פטור מהמצווה", ואין חובה במצב כזה לענות אמן.