אוריה השתתף במסיבת פורים בישיבה התיכונית שלו, מסיבה המתקיימת מדי שנה עם הרבה ריקודים, וגם לא מעט שתיית יין, כדי לקיים את מצוות היום. לאחר זמן קצר במסיבה אוריה היה כבר שתוי לגמרי, ונראה ממש כשיכור שלא יודע מימינו ומשמאלו. תוך כדי שכרותו אמר שנמאס לו מהשעון שיש לו, ורוצה לתת אותו במתנה למי שירצה. חברו זוהר, הסכים בשמחה, ולקח את השעון. למחרת, כאשר התפקח אוריה משכרותו, וראה שהשעון שלו לא בנמצא, התחיל לנסות ולהיזכר באירועי ליל אמש, ולבסוף נזכר במעורפל שנתן את השעון למישהו אחר אך לא זכר למי. לאחר בירור קצר גילה שהוא העביר את השעון לזוהר ולכן ניגש אליו ודרש ממנו שיחזיר לו את השעון מפני שלא היה שפוי בזמן שנתן את השעון ולא התכוון באמת לתת לו אותו. לעומתו טוען זוהר שלא היה עד כדי כך שיכור, והיה מודע למעשיו, ולכן נתינת המתנה נחשבת. והראיה לכך שלא היה שיכור גמור היא העובדה שהוא זוכר שנתן את השעון, ושיכור גמור לא זוכר כלום ממה שעבר עליו.