מומי לווה מחיים 5000 שקלים. כשהגיע הזמן שקבעו לפרוע את החוב, מומי הגיע למשרד של חיים עם פנים עגומות. הם הכירו כבר שנים מהקהילה, וחיים ידע שמומי בחור ישר. "מה קורה?" חיים שאל כשראה את הבעת הפנים. "אין לי את החמשת אלפים עכשיו," מומי נאנח. "אבל יש לי פתרון. יש לי שני צ'קים מלקוחות נורמטיביים, בדיוק בסכום של חמשת אלפים ביחד. קח אותם במקום המזומן." חיים הרים גבה. "מומי, אני לא מעוניין לקבל צ'קים. מי יודע אם יש להם כיסוי? ואם לא, אני אצטרך להתעסק עם כל מיני בעיות." "תאמין לי," מומי הפציר, "הלקוחות שלי טובים. הם תמיד משלמים." "זה יכול להיות," חיים השיב, "אבל אני לא רוצה להסתכן. ואם הצ'קים לא יכוסו? אני רוצה כסף מזומן, לא צ'קים." מומי ניסה שוב: "אבל מה ההבדל? זה בדיוק אותו סכום!"