יום אחד, המורה אבנר נכנס לכיתה עם חיוך מסתורי. "חבר'ה, יש לי הפתעה בשבילכם!" הכריז בהתלהבות. "מה, ביטלת את המבחן?" קרא אליהו בתקווה. המורה צחק. "לא בדיוק, אליהו. אבל זה אפילו יותר טוב! קיבלנו אישור להפוך את החדר הישן של המזכירות לבית כנסת קטן לכיתה שלנו!" "וואו!" קראו כולם במקהלה. "יהיה לנו ארון קודש" המשיך המורה. "ספר תורה לקריאה בשני וחמישי, ואפילו בימה מיוחדת!", "רגע," קפץ שחר, "אבל מה עם פרוכת לארון הקודש?", המורה הנהן. "זו באמת בעיה, אין לנו כרגע תרומה לזה". "אה, יש לי רעיון!" קרא אליהו. "יש לנו בבית מפה יפהפייה לשבת היא ענקית ועם עיטורים מושקעים ואנחנו כבר לא משתמשים בה. היא ממש תתאים!", "רגע, רגע," התערב זיו. "אתה רציני? להשתמש במפת אוכל רגילה בתור פרוכת? זה לא קצת... מוזר?", "אבל מה הבעיה?" התעקש אליהו. "זו מפה יפה, והיא נקייה לגמרי. "