יהודית טסה לסין לקנות סחורה לחנות הבגדים שלה "יופי שבאופנה". היא הוציאה כסף על הטיסה, על המלון, והכינה תקציב מדויק לקניית הסחורה. ביום השני בסין היא הסתובבה בשוק הסיטונאי ופתאום שמעה קול מוכר. "יהודית!" זה היה ניסים, איש עסקים שהיא מכירה מהארץ. הוא גם בא לקנות סחורה. הם התחילו לדבר, והפגישה הייתה נעימה עד שניסים אמר: "יהודית, את חייבת לי 15,000 שקל. הזמן לפרוע כבר עבר. אני גם צריך לקנות פה סחורה וחסר לי כסף. תני לי את הכסף עכשיו." יהודית נבהלה. "ניסים, אני לא יכולה לתת לך עכשיו! החשבון שלי מדויק בדיוק - יש לי כסף למלון, לאוכל, לסחורה ולטיסה חזרה. אם אני אתן לך עכשיו, אני אצטרך לחזור הביתה בידיים ריקות. כל הנסיעה תהיה בזבוז." ניסים התעקש. "אבל את חייבת לי! עבר הזמן!"