נדב התלהב מהדירה שמצא. המיקום היה מעולה, המחיר הוגן, אבל היה משהו אחד שהפריע - הגינות מסביב לבניין היו מוזנחות לחלוטין. עשבים שוטים, תשתיות שבורות, והכל נראה עזוב. "אל תדאג," אמרה יהודית, הבעלים. "אני מתחייבת לסדר את הכל לפני שתכנס לגור. אני אסדר את הגינה, אתקן את התשתיות, הכל יהיה מושלם." נדב רצה להאמין לה, אבל הוא לא היה תמים. "בסדר, אבל אני רוצה ערבות. נשים את הכסף בנאמנות אצל עורך דין, ורק אחרי שתסיימי את כל התיקונים הוא ישחרר את הכסף אליך." יהודית הסכימה. הם בחרו עורך דין שהיה מקובל על שניהם, והכסף הופקד אצלו. חודשים עברו. יהודית עבדה על הגינות - נטעה שיחים, סידרה שבילים, תיקנה צנרת. יום אחד היא התקשרה לעורך הדין. "סיימתי הכל. אני רוצה את הכסף." עורך הדין הגיע לבדוק. נדב הגיע איתו. "רגע," אמר נדב. "היא עוד לא סיימה. תסתכל על הפינה הזו - זה עדיין לא מושלם." "זה מספיק!" אמרה יהודית. "עשיתי יותר ממה שהתחייבתי!" עורך הדין הסתכל מסביב ואמר: "לדעתי, נדב צודק. יהודית צריכה להשלים עוד קצת עבודה." יהודית כעסה. "רגע, מי נתן לך להכריע?! אתה רק שומר על הכסף, לא שופט!"