יוני, תלמיד בישיבה התיכונית, היה זקוק לאלף שקלים, ולווה את הכסף מחמישה חברים מהכיתה, מאתיים מכל אחד. כשהגיע הזמן לפרוע, הוא דחה אותם במשך תקופה. יום אחד, אברם, חברו של משה (אחד מהמלווים), ראה שיש ליוני מאתיים שקלים בילקוט. הוא ידע על החוב, התקשר למשה ושאל אותו האם לקחת את הכסף בשבילו. משה אמר לו שכן. בדיוק באותו רגע שלקח את הכסף, היה שם גם חיים, שגם הוא הלווה מאתיים שקלים ליוני. הוא אמר לאברם: "למה אתה לוקח את הכסף? גם אתה הלווית ליוני?" אברם ענה: "לא, אני לוקח את זה בשביל משה." חיים אמר לו: "מכיוון שאני כאן, יותר הגיוני שאני אקח את הכסף, כי אני הלוויתי בעצמי ליוני." אך אברם אמר שהוא כבר תפס, וכעת זה שייך למשה.