דודי הלווה מיעקב 10,000 שקל כדי לקנות רכב. "אני אחזיר לך תוך כמה חודשים," הוא אמר. עברו כמה חודשים, ויעקב פנה לדודי. "הגיע הזמן להחזיר את ההלוואה." דודי פתח את לוח השנה שלו. "רגע, יעקב," הוא אמר, "אתה הלווית לי בשנת שמיטה, והיא הסתיימה בדיוק לפני שבועיים. החובות נשמטים." יעקב הנהן. "אני יודע. לכן עשיתי פרוזבול לפני סוף השנה." דודי הביט בו. "פרוזבול? תראה לי אותו." יעקב חיפש בתיק המסמכים שלו. הוא הוציא תיקיות, בדק בארון, עבר על הניירות בשולחן. "זה היה כאן," הוא אמר. "אני בטוח שעשיתי את זה אצל הרב." "אבל אתה לא מוצא את זה," אמר דודי. "לא," הודה יעקב, "אבל אני בטוח שעשיתי. אולי זרקתי בטעות עם ניירות אחרים, או שנפל לי איפשהו." דודי היסס. "אז איך אני יודע שבאמת עשית? אולי אתה רק אומר את זה." יעקב הביט בו. "למה שאשקר? הייתי יכול בקלות לעשות את זה בזמן. למה שלא אעשה ואז אשקר על זה?"