הגיע הקיץ, ואביו של הראל חזר מקניות עם מלוא הטנא משמשים. הראל, שמאוד אוהב משמש, לא בזבז זמן, הרים משמש בירך עליו "העץ" ואז "שהחיינו" ואכלו. בן דודו - כפיר, שהיה לידו, העיר לו שברכת "שהחיינו" מברכים רק על פרי שלא מצוי כל השנה, אבל משמש מצוי כל השנה כמעט בכל סופר בשימורים. הראל התווכח וענה שזה לא נחשב כי הוא לא מצוי כל השנה כשהוא טרי.