כאשר סיים דייב את ריצת הלילה הוא חש צימאון עז. על אף החשכה ששררה הוא הצליח לאתר את מכונת הפחיות העומדת דרך קבע בכניסה לפארק, שלשל לתוכה את המטבעות ולחץ על הכפתור שיפלוט לידו את המשקה המרווה. להפתעתו, המכונה נותרה דוממת. שוב ושוב לחץ דייב על הכפתור האילם, ותגובה - אַיִן. דייב החל לבעוט במכונה - ספק מתוך מחשבה שכך יאלץ אותה לשחרר את מרכולתה, ספק מתוך רצון להעניש אותה על התנהגותה, ספק מתוך צורך לפרוק את עצביו. אולם, סוף מכונה לשבירה... קול ניפוץ אדיר נשמע בחלל הפארק, ודייב נמלט על נפשו. דייב חשב שעין לא ראתה את מה שעשה, אבל לא ידע שאוזן כן שמעה. באותה שעה, ישבו אופיר וסער במרפסת ביתו של אופיר, הצופה אל הפארק, ולגמו כוס משקה צונן. השאגות שעלו מהפארק משכו את תשומת ליבם, והם נעמדו לצפות במחזה. בשל העלטה לא עלה בידם לזהות את הדמות השחורה שבפארק, אבל הם זיהו בוודאות את מקור השאגות – דייב העצבני. קול הניפוץ לא השאיר ספק בליבם מה אירע לבסוף.