ידידיה מתגורר באחד מיישובי הצפון ומשכיר את דירתו שבעיר הדרומית 'קריית החורש' למשפחת מלכיאלי. המרחק הפיזי נתן לדיירים תחושת 'חוסר פיקוח', והם חדלו אט־אט מלשלם את דמי השכירות במועדם. בתחילה נהגו לאחֵר מעט, אחר כך הרבה, ולבסוף – חדלו לשלמם לחלוטין. ידידיה פנה אליהם מספר פעמים בעניין זה ודרש מהם לשלם את דמי השכירות, אך הללו התעלמו מבקשתו. לאחר מספר שיחות הם פסקו גם להשיב לצלצוליו. בצר לו פנה ידידיה לבית הדין ותבע את משפחת מלכיאלי על החוב שהלך ותפח. כאשר קיבל אודי מלכיאלי את הזימון מבית הדין הוא פרץ בצחוק רם: "למה מה קרה שאלך לבית הדין? אין להם כל סמכות לחייב אותי להגיע לדיון בפניהם!"