איתי תכנן נסיעה ארוכה ומתוחה בכביש הבקעה, דרך הנופים המדבריים והכפרים הפזורים לאורך הדרך. עידו, חברו הטוב שמשוגע על עיצוב הבית, תפס אותו רגע לפני היציאה וביקש: "אחי, אתה עובר ליד הכפר שמוכר את כדי החרס הענקיים האלו, בעבודת יד? תקנה לי אחד כזה, הכי יפה שתמצא, אני כבר חודשים מחפש כזה למרפסת". איתי, כחבר נאמן, עצר בדוכן מאובק בשולי הדרך, בחר כד חרס מרשים ומעוטר, שילם והעמיס אותו בזהירות לרכב. כשחזר הביתה עייף מהנסיעה, אשתו ראתה את הכד ונדלקו לה העיניים: "איתי, זה פשוט מושלם לפינה של הסלון! למה שניתן אותו לעידו? תחזיר לו את הכסף ששילמת, והכד נשאר אצלנו". איתי עמד שם נבוך, מביט בכד היפה ותוהה