גילי וצורי עמדו בתור לפיצרייה השכונתית, כשהריח של הגבינה המותכת עשה את שלו. גילי, שהחליט שזה הזמן המושלם לסגור חשבונות עבר, טפח לצורי על השכם ולחש לו: "אחי, זוכר את ה-200 שקלים שהלוויתי לך בחודש שעבר כשהיית תקוע בלי מזומן במונית? הגיע הזמן להחזיר". צורי לא התבלבל, שלף שטר של 100 שקלים בחיוך רחב, הניח אותו בידו של גילי ואמר: "קח, הנה כל החוב שלך, סגור וחתום!". גילי נשאר עם השטר ביד ופה פעור: "מה 100? זה היה שטר של 200!". צורי המשיך בשלו, כשהוא כבר מזמין תוספת פטריות: "הזיכרון שלך חלש, גילי. זה היה 100, ואת זה קיבלת".