איתמר היה ידוע בכל השוק. הפרדס שלו ייצר את האתרוגים המרוקאיים הטובים ביותר - יפים, חלקים, ובדיוק בגודל הנכון. סיטונאים התחרו ביניהם מי יקבל את האתרוגים שלו. אמנון, סוחר צעיר וחדש בתחום, רצה להיכנס למעגל. "איתמר, תן לי 150 אתרוגים," הוא ביקש. "אני אמכור את כולם!" איתמר הסתכל עליו בספקנות. "אתה חדש בעסק. איך אני יודע שתצליח למכור כמות כזו?" "תבטח בי!" אמר אמנון. "תראה, אני כל כך בטוח שאני נותן לך ערבות." הוא שלף צ'יק על 7,000 ₪. "אם לא אצליח למכור לפחות 100 אתרוגים, תוכל לפדות את הצ'יק הזה." איתמר התרשם מהמחווה. זה נראה כמו ערבות רצינית. הוא נתן לאמנון את 150 האתרוגים. עבר זמן, והעונה התקרבה לסיומה. איתמר התקשר לאמנון. "נו, כמה מכרת?" "בערך 60," אמר אמנון בקול שקט. "מה?! רק 60? הבטחת לפחות 100!" איתמר היה מאוכזב. "אני הולך לפדות את הצ'יק." "רגע, רגע," אמר אמנון. "הצ'יק הזה לא תקף. זו הייתה רק דרך לשכנע אותך. לא התכוונתי באמת שתפדה אותו."