אפרים עבר על הניירות הישנים בבית ומצא פתק. הלוואה ממנחם. לפני 30 שנה. הוא לקח 50 שקלים, חמישה שטרות של 10 שקל עם התמונה של גולדה מאיר. ומעולם לא החזיר. אפרים הרגיש נורא. איך הוא שכח? הוא הלך לארגז האספנות שלו, שם הוא שומר כסף ישן ונדיר. הוא מצא שם בדיוק חמישה שטרות של עשרה שקלים עם גולדה מאיר. מושלם! הוא לקח את השטרות והלך למנחם. "מנחם, אני חייב לך התנצלות גדולה. לקחתי ממך לפני 30 שנה 50 שקלים ושכחתי לפרוע. הנה הכסף." מנחם הסתכל על השטרות הישנים. "אפרים, זה כסף מוזיאון! אני לא יכול לקנות איתו כלום. לא מקבלים את זה בשום חנות. אני רוצה כסף רגיל!" אפרים התפלא. "אבל זה בדיוק מה שנתת לי! אתה יכול ללכת לבנק ישראל, הם ימירו לך לכסף חדש." מנחם התעקש. "אני לא הולך לבנק ישראל! אני רוצה כסף שאני יכול לקנות איתו!" מה הדין האם אפרים יכול לפרוע בשטרות ישנים שלא מקבלים אותם בחנויות? תשובה אפרים חייב לתת כסף שזמין עכשיו, ולא יכול לתת כסף ישן שלא מקבלים אותו בחנויות. הרחבה בגמרא בבא קמא (צז, א) מבואר שיש מקרים שאדם יכול לפרוע במטבע שנפסל. וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן עד, סעיף ז) שאם נפסל המטבע, יש אופנים שיכול לפרוע במטבע פסול, כיון שלווה מטבע כזה הוא מחזיר את אותו מטבע למרות שהוא כבר לא סחיר. יש שטעו לדמות זאת לזמנינו, אולם ברור שבזמנינו לא שייכת הלכה זו. מאחר שבזמנם המטבע היה בכסף טהור עם צורה של המלך, ואם המלך היה פוסל מטבע, עדיין היה ערך למטבע אלא שזה לא היה סחיר. ועל זה דנו בהלכה אם ומתי יכול לפרוע במטבע שלא סחירה. כיום המטבע עצמה אין לה ערך עצמי, ורק שהיא סחירה יש לה ערך. ולכן אם המטבע התבטלה על ידי הרשויות, אין לה ערך כלל. והלווה לא יכול לפרוע באותם מטבעות, וחייב לתת כסף סחיר לפי ערך המטבע שלווה. וכן כתב בערוך השולחן (סימן עד, סעיף ח). וכן כתב בחזון איש. סימן צז