שנה שלמה חלפה מאז שמירי השאילה לגילה 20,000 שקלים, וסוף סוף החוב נפרע במלואו. כעבור מספר שבועות, גילה נתקלה בחנות תכשיטים בשרשרת עדינה וצנועה, והחליטה לקנות אותה למירי כאות הוקרה על העזרה הגדולה שהעניקה לה כשהייתה זקוקה לכסף. מירי התרגשה מאוד מהמחווה, אך כשסיפרה על כך לבעלה, הוא לא התלהב ואמר שצריך לבדוק אם אין בזה איסור ריבית. מה הדין במקרה כזה? תשובה בנידון שלפנינו נראה כי יש להקל, שכן גילה לא העניקה את המתנה במעמד הפירעון ואף לא ציינה במפורש כי מדובר בתמורה עבור ההלוואה. כיוון שההיתר ההלכתי תלוי בכך שהמתנה אינה גדולה או חריגה באופן מיוחד, נראה כי למעשה ניתן לקבלה. בפרט שמדובר כאן בחברות, שייתכן והיו רגילות להחליף ביניהן מתנות קטנות עוד קודם להלוואה, ולכן אין הדבר ניכר כריבית. הרחבה כפי שפורט לעיל, יש להבחין בין נתינת מתנה במועד הפירעון עצמו לבין נתינתה לאחר זמן, כל עוד הלווה אינו מצהיר במפורש כי היא ניתנת עבור ההלוואה. אף שהש”ך (ס”ק י) מציין שיש המחמירים גם לאחר זמן אם קיימת כוונה לריבית, בנדון שלפנינו נראה כי אין מדובר בכוונה מובהקת לריבית אלא בביטוי של הערכה גרידא, בפרט כאשר מדובר במתנה קטנה. יתרה מכך, היות שמדובר בחברות העשויות להחליף ביניהן מתנות כדבר שבשגרה ללא קשר להלוואה, נראה כי ניתן להקל בדבר אף לשיטת הש”ך. עם זאת, ראוי לציין כי הש”ך בס”ק ד היקל רק בדרך של מכר, ויש להתיישב ביישוב הסתירה לכאורה שבין דבריו שם לבין דבריו בס”ק י.