אילנה מאוד אוהבת לשבת במרפסת השמש שבדירתה החדשה. בעיקר היא נהנית לשבת בה עם דמדומי החמה, ולצפות בשקיעה היורדת על הנוף הקסום. דבר אחד הציק לה במרפסת זו – מי גשמי הברכה היו נאגרים במרפסת ועל אילנה היה לטרוח זמן ממושך כדי לגורפם. באחד הערבים, הבזיק בה הרעיון להתקין מרזב שינקז את המים הרחק מהמרפסת. וממחשבה למעשה – כבר למחרת היום הותקן מרזב יעיל שהוריק את המים הישר לגינתה של משפחת ירחמיאלוביץ'. הירחמיאלוביצ'ים לא עוורים ולא תמימים. הם הבחינו מיד באורח החדש והלא־קרוא, אך החליטו להבליג. יתירה מכך, הם הניחו דלי בקצה המרזב והשתמשו במים הקולחים ממנו להשקיית העציצים ולשטיפת הבית או הרכב. עם השנים, התבגרו בני הזוג ירחי (בינתיים הם עִבְרְתוּ את שם המשפחה), וסחיבת הדלי כבר לא הייתה מעשית עבורם. מעתה המרזב החל להטריד. הצפת החצר היוותה מקור לחוסר נוחות ולסכנת החלקה. כעת הם פנו לאילנה ובקשו ממנה שתשנה את מיקום המרזב. אילנה המופתעת טענה שלאחר שנים כה רבות אין עליה לשנות את הקיים.