בבניין המגורים ברחוב המעיין 8 היה מרחב חנייה מסודר עבור כלל דיירי הבניין. כאשר נבנה הבניין לא חולקו מקומות החנייה בין רוכשי הדירות, וכך התקבע העניין לדורות. עם השנים, התרגלו הדיירים להחנות במקומות מסוימים איש איש לפי העדפותיו, אף ללא שהייתה הסכמה מפורשת בכתב או בעל פה בעניין. דביר מהקומה הרביעית, למשל, נהג להחנות את רכבו מול דלת הכניסה, והדבר הֵקֵל עליו לפרוק את שקיות הקניות הרבות היישר לתוך המעלית. בקומה הראשונה התגוררה גברת משולם, אלמנה מבוגרת וניצולת שואה. כאשר כבר התקשתה לתפקד בכוחות עצמה היא עברה לדיור מוגן, ואת דירתה רכשה משפחה צעירה ותוססת, שעל דלתה התנוסס השלט 'משפחת דשא'. ערב אחד, כאשר שב דביר לביתו הוא נוכח שרכב אחר חונה בחנייה 'שלו'. גירוד קצר בפדחת העלה שרכב זה בבעלותו של השכן החדש ארז דשא. אי לכך, דביר ביקש מארז שיפנה את רכבו ויאפשר לו לחנות במקום הקבוע בו הוא נוהג לחנות. להפתעתו, ארז סירב לכך בטענה שכלל מקומות החניה שייכים לכלל דיירי הבניין, ואין לאיש עדיפות על חברו. מנגד, דביר טען שיש לו 'חזקה' לחנות דווקא במיקום זה.