לא סוד הוא שיש שכונות בארץ שלא מומלץ להסתובב בהן כאשר העלטה שולטת ברחוב. גם אם יתרחש משהו, איש אינו מוכן לצאת כנגד העבריינים המקומיים. כזו היא שכונת 'פלח הרימון', ששמה מעיד על כלי הנפץ המושלכים ברחובותיה מעת לעת. דוד הוא אדם עקשן, ואולי גם די אמיץ. למרות שהוא מתגורר בשכונה כבר עשרות שנים הוא אינו חושש מאיש. גם כאשר רכבו ננגח תוך כדי ריב עבריינים הוא לא היסס ופנה לרשויות החוק. כחיזוק לדבריו הביא את ידידיו, שמוליק ואסף, להעיד עבורו. אולם, למרבה ההפתעה כאשר נגשו הללו לדוכן העדים יצאו מפיהם זמירות חדשות. הם נתקפו בחולשת זיכרון ולא זכרו מאומה מפרטי האירוע. האמת היא שפיק־ברכיים אחז אותם מתוך חשש מנחת זרועם של העבריינים המעורבים במקרה. פניו המאוכזבות של דוד אמרו הכל. כשאך יצאו מבית הדין נקף אותם ליבם על פחדנותם, והם החליטו לסוב על עקבותיהם ולא להירתע. סך הכל עברייני השכונה אינם כה מסוכנים כפי שנוהגים לתאר, הרגיעו את עצמם. נוכח פניהם המופתעות של הדיינים הם הסבירו שבשעת הדיון הם חששו מהעבריינים, אך כעת הם מעוניינים להעיד בפני הדיינים.