משפחת גורן נסעה לנופש בבית מלון לארבעה ימים. הם הגיעו אחר הצהריים המאוחרים, פרקו את הציוד והביטו בשקיעה המהממת מהחלונות. כשסיימו לסדר את החדרים, כבר היה ממש ערב. ישי, שהיה רעב מאוד, הסתכל בלוח הזמנים של המלון וראה שארוחת הערב מוגשת כעת בחדר האוכל. "אני יורד לאכול עכשיו," הכריז ישי, "הבטן שלי מקרקרת!". "אבל ישי, כבר הגיע זמן ערבית", אמר לו אחיו שמוליק, "אסור לאכול ארוחת ערב עד שנתפלל. אני הולך להתפלל ערבית קודם". ישי הביט בו בהפתעה, “מה הבעיה שנתפלל אחר כך? בשעה שאנחנו רגילים מהבית?” שמואל היסס לרגע ועמד על דעתו: "זאת ההלכה אח שלי. אם נאכל עכשיו, אנחנו עלולים לשכוח להתפלל בכלל". השניים עמדו בפתח החדר, כשריח הפיצות מחדר האוכל התחיל להתפשט באוויר.