בשבת פרשת פנחס, בקיץ הלוהט במצפה רמון, משפחת וואהל החליטה להכניס שבת מוקדם. זמן הדלקת הנרות היה מאוחר מאוד, והם חששו שהילדים הקטנים - הללי, גפן ועופר - לא יצליחו להישאר ערים עד כל כך מאוחר. בעודם חוזרים מהמניין המוקדם, עוד לפני זמן קבלת השבת הרגיל בבית הכנסת המרכזי, נזכר שילה לפתע - הוא שכח להדליק את המזגן! הודיה אשתו ראתה את המבט המיוסר שלו ושאלה מה קרה. כשהוא סיפר לה, שניהם הבינו את הבעיה - הלילה יהיה בלתי נסבל בלי מזגן. בדיוק אז עברה לעומתם משפחת קראוס בדרכם לבית הכנסת המרכזי. הודיה החליטה לעשות מעשה ולבקש מהם שידליקו עבורם את המזגן - הרי זה צורך גדול! אבל שילה, שראה את אשתו נגשת למשפחת קראוס, החל לשיר בקול רם כדי שהיא לא תכשל חס וחלילה באמירה ליהודי. בעוד משפחת קראוס עומדת מבולבלת, הגיע הרב אביתר בדיוק בזמן. הם החליטו לשאול אותו מה לעשות.