בין ענני האבק של חניון הג'יפים בדרום, אבי זוכר בבירור איך הוא "הציל" את שוקי שתקוע היה מול משאבת דלק מושבתת, ודחף לו ליד שלושה שטרות כחולים של 200 שקלים עם הבטחה חברית של "תחזיר בביט כשתתאושש". אבל כשחלפו שלושה חודשים והזיכרון של שוקי התגלה כקצר יותר ממסלול הטיול, אבי מצא את עצמו מול קיר בטון של הכחשה מוחלטת: "אחי, אתה כנראה הוזה מחום המדבר, לא לוויתי ממך שקל מעולם", טען שוקי בביטחון של מאה אחוז מול רב היישוב, כשהוא מותיר את אבי ללא שום הוכחה, הודעת ווטסאפ או עד – רק עם תחושת תסכול עמוקה על 600 שקלים שהלכו לפח.