יוסף קנה לאשתו טבעת יהלום. כשהראה אותה לחברו, שהוא מומחה ביהלומים, הוא אמר לו שאין זה יהלום, אלא אבן פשוטה שנראית כמו יהלום. כשחזר יוסף למוכר כדי להחזיר את הטבעת, טען המוכר שלא ידע מכך ושאינו מבין ביהלומים, מי שמכר את הטבעת למוכר אמר שזו טבעת יהלום, ורימה אותו, והמוכר לא אשם, שכן גם אותו רימו. יוסף טוען שגם אם המוכר אינו אשם, אין לו היתר לרמות אחרים, עליו לקחת אחריות על המכירה ולהחזיר את סכום הקניה, או להחליף את הטבעת.