אחרי מוסף של שבת מאיר התעכב בבית הכנסת לשוחח עם חבר, כשאחיו שמואל הפציר בו: "תקשיב מאיר, כדאי לך לחזור עכשיו לבית. נראה לי הולך להתחיל גשם כל רגע!" אך מאיר, בטוח בעצמו כמי שמכיר את מזג האוויר, התעלם מהאזהרה והמשיך בשיחתו. כשיצא סוף כל סוף מבית הכנסת, תפס אותו גשם זלעפות ממש שהפך אותו לספוג אנושי רטוב מכף רגל ועד ראש. הוא הגיע לבית כשהמים זולגים ממנו והכל רטוב לגמרי. הוא הוריד מיד את החולצה והציצית שלו שהיו ספוגים, את החולצה תלה בצורה פתוחה על מקל מטאטא שהציב באנכי באחד החדרים, ואת הציצית הניח על גב כיסא. שמואל אמר לו שהוא למד שאסור לתלות בגדים לייבש בשבת, מחשש שאנשים יראו ויחשבו שכיבס בשבת. מאיר ענה: "אין בעיה בזה! אף אחד לא רואה מה קורה לנו בתוך הבית, ולמה שמישהו יחשוב דבר כזה עלינו?"