אוֹרי רכב על אופניו החשמליים ברחובה של עיר. למרבה הצער, הקפדתו על חוקי התנועה לא סייעה לו כאשר רכב ההסעות של אילן פרָץ אל הכביש בדהרה והטיח אותו מרוסק איברים אל המדרכה הומת־האדם. כאשר התעורר אורי בבית החולים התברר לו שהוא אמנם ניצל בנס ממוות, אך גופו מלא בשברים ובמכות יבשות. כתוצאה מכך הוא נדרש לטיפול מסיבי ולשיקום ממושך, שאף עלו לו בדמים מרובים. כאשר החלים אורי מעט הוא הגיש תביעת נזיקין כנגד אילן בשל נזקי הגוף והממון שזה חולל לו. להפתעתו, אילן הבהיר לו שאין בכוונתו להיענות לתביעתו. אמנם, הוא מודע לכך שהתאונה אירעה באשמתו, אבל הוא לא מוכן לשאת בתוצאותיה הכספיות. הוא לא מתכוון להגיע לבית הדין במהרה, וגם מתכוון לסרב להתדיין דווקא בבית דין זה. לאחר מכן, הוא יטען שהתאונה אירעה באשמתו של אורי, ולבסוף אולי ישלם לו תשלום חלקי. לכן, יעץ לו 'באדיבותו', עדיף לו 'לרדת העץ' ולהסתפק בתשלום סמלי. אורי הבין עם מי יש לו עסק, ובלית ברירה נאות להתפשר על הסכום הזעום שאילן הסכים לשלם לו 'ברוב טובו'.