יהודה ואחיו לביא הסתובבו באולם בחתונת בן דודם. לביא החזיק צלחת ושם בה קציצת בשר שהייתה בבר הטעימות, ובירך עליה "שהכל נהיה בדברו". לאחר שהכניסה לפיו גילה שהיא היתה קציצת בשר חריפה שבושלה עם פלפלים חריפים. ומיד הוא פלט אותה לתוך פח זבל שעמד בסמוך. יהודה העיר ללביא שכיוון שהוא לא בלע ברכתו היתה ברכה לבטלה, ומצד הדין הוא היה חייב לבלוע על מנת שברכתו לא תהיה לבטלה. לביא התווכח ואמר שכל עוד הוא הרגיש טעם בפה, אפילו שלא בלע - ברכתו כבר לא לבטלה.