יואב תכנן לנסוע עם משפחתו לבית הוריו, לחגוג עימם את חג שמיני עצרת. הוא פנה לחבירו, ידידיה, וביקש ממנו שישאיל לו את רכבו. ידידיה נענה ברוחב לב ובשמחה. בבוקר החג יואב התעורר בבהלה, כשאזעקות עולות ויורדות מפלחות את חלל האוויר בזו אחר זו. מהר מאד הוא מקבל דיווח על אלפי מחבלים שחדרו לשטח ישראל מרצועת עזה, פולשים לקיבוצים וליישובים סמוכי הגדר, ומבצעים מעשי טבח מחרידים. ללא כל היסוס, טוען יואב את נשקו, נכנס לרכב השאול, ונוסע לעבר יישובי העוטף, לנסות להציל מה שאפשר. עם כניסתו לאחד מקיבוצי העוטף נתקל יואב בשלושה מחבלים חמושים שמנסים לירות עליו. הוא זינק מהרכב, והחל בחילופי אש קשים עם המחבלים. בחסדי שמים הוא הצליח לנטרל את המחבלים, תוך סכנת חיים מוחשית לחייו. עם זאת, רכבו של ידידיה ניזוק קשות מהקרב הקשה. ידידיה, ששמע על עוז רוחו של יואב, שלח לו הודעה: "חזק ואמץ, גיבור ישראל! אין כל צורך לשלם על הנזק! זכות גדולה היא לי, שרכבי תרם להגנת עם ישראל!" אולם, יואב, שההלכה בראש מעייניו, מעוניין לדעת