סעודת שבת בביתו של מאיר הסתיימה בטוב טעם - כולם ברכו ברכת המזון, מפת הניילון קופלה ונזרקה לפח, והשלווה השתררה. מאיר קרא לאחיו יואל שיבוא לשולחן כי הוא רוצה להראות לו משהו מעניין בספר "שאלות מהחיים" על דיני ברכות. מאיר התיישב ליד השולחן על כיסאו, יואל הגיע והתיישב לידו, ואז הבחין שיש קצת פירורי לחם מולו, שכנראה נפלו מהמפה שזה עתה פונתה. הוא הזיז אותם בידו הצידה כמי שמסדר את השולחן. "אתה יודע שאסור לעשות את זה?" שאל מאיר, והסביר לו שפירורי לחם שנשארו מהסעודה הם מוקצה. יואל לא הסכים כלל וכלל. "הם אוכל!" הכריז בהתנגדות, "ולכן אין להם דין מוקצה!"