דינה יצאה לטיול שגרתי עם בוקי, כלבה המסור. במהלך הטיול, ישבה דינה על ספסל בגינה הציבורית, בעוד שבוקי מסתובב להנאתו באזור. השקט הופר באחת, כאשר נשמע קול חבטה, ולאחריו יללה מחרידה. דינה זינקה ממקומה ורצה לכיוון הקול. כשהגיעה, נגלה לפניה מחזה נורא: בוקי מוטל בתוך בור בעומק מטר וחצי, בעוד שכלב זר, מתנשף ומבוהל, עומד על יד הבור. לאחר מאמצים מרובים, חולץ הכלב מהבור, כשהוא ללא רוח חיים. אריה, בעל הכלב הזר, לא ידע את נפשו מרוב צער. "אני מתנצל מכל הלב", אמר, "הכלב שלי הוא זה שדחף את כלבך לתוך הבור. לא יודע מה קרה לו". דינה, שבורה וזועמת, לא התכוונה להסתפק בכך. "הכלב שלך גרם למותו של בוקי", טענה בכאב, "עליך לשלם לי את שוויו המלא, ארבעת אלפים שקל". אריה, מצידו, ניסה לחמוק מכובד האחריות. " הכלבים פשוט התקוטטו", טען, "אין זה באשמתי. ובכלל, האשמה מוטלת על חופר הבור, לא עלי".