השמש קפחה על ראשו של אהוד שהלך לביתו. רק אחר דקות ארוכות של הליכה מהירה הוא הגיע לבית וראה שולחן ערוך עם פסטה ושניצל שאמו הכינה לארוחת צהריים. הוא היה ממש רעב, אבל לפני הכל הוא מזג לעצמו כוס מים קרים, בירך 'שהכל' ושתה אותה בבת אחת. הקור של המים צינן אותו קצת. אחיו נחמיה העיר לו שהרי הוא בא לאכול ארוחת צהרים, וברכת הפסטה שהיא מזונות קודמת לברכת המים שהיא שהכל. אך אהוד ענה לו שמפני שהוא היה ממש צמא ומזיע, מותר לו להקדים את המים.