יום שישי אחד בבוקר, בבניין הישיבה שבה לומד אוריאל, נשבר המעצור הקפיצי שמחזיק את דלת הפנימייה פתוחה. עכשיו כל מי שרצה להיכנס או לצאת נאלץ לעבוד קשה עם הדלת הכבדה. בליל שבת, אוריאל וחברו הטוב יהודה התקרבו לבניין הפנימייה. "איזה באסה שנשבר המעצור," נאנח אוריאל ליהודה. "עכשיו כל מי שרוצה לצאת או להיכנס צריך להתאמץ עם הדלת הכבדה הזאת. אבל אני כבר חשבתי איך לטפל בזה!" הוא אמר בחכמת רחוב והלך הצידה. הוא הרים אבן גדולה שעמדה ליד אחד העצים, פתח את הדלת והחזיק אותה פתוחה באמצעות האבן. יהודה אמר לאוריאל שכל הכבוד שהוא חושב על האחרים, אבל טען: "אבן היא מוקצה בשבת!" אוריאל הרגיע אותו: "חשבתי מיום שישי לעשות זאת, ומחשבה זו גרמה שהאבן לא תחשב מוקצה." יהודה התנגד: "מחשבה לבד לא מועילה, וצריך שממש ישתמשו עם האבן כבר ביום חול!"