בין משפחות השכנים – דרורי ובר־אור – שררה עננה של מחלוקת מזה שנים. תחילתה הייתה בסכסוך על גבולות החנייה שבבניין, וכדרכן של מחלוקות ומריבות היא הסתעפה וגררה אליה נושאים נוספים, כאלה שקשורים וכאלה שאינם. באחד מימי הפורים, החליט דודי בר־אור לשים קץ לדבר. כל המשפחה התגייסה ועיצבה משלוח מנות יפהפה ומושקע שאין כדוגמתו, והוא נשלח אחר כבוד לדלתה של משפחת דרורי. השוקולדים והמגדנות עשו שלהם והמיסו את חומת האיבה שכה גבהה עם השנים. כעת, נרתמו השכנים ליישב את הסכסוך בדרך משפטית והגונה, ולפיכך הם פנו לבית הדין והחלו בדין תורה. כל צד הציג את הראיות שבידו ובית הדין הכריע את הדין. כך הסתיימה המחלוקת לשביעות רצון כולם. לאחר כמה חודשים נקלע למקום אליהו, שכן שעבר לפני מספר שנים לעיר אחרת. גם לאוזנו גונבה השמועה שהמחלוקת הסתיימה והוא מאוד שמח על כך. כאשר הוא שוחח על כך עם דודי, הוא שיתף אותו בזאת שהמקרה המדובר זכור לו היטב וביכולתו למסור עדות בבית הדין שכנראה תועיל עבורו.