חברת הסטארט־אפ 'נבוגאל אינטרנשיונל', שנוהלה בידי השותפים נבו ויגאל, הייתה הצלחה מסחררת. תוך שנים מעטות היא פתחה רשת עסקאות מסועפות וחובקות־עולם. ברם, הצלחה זו עמדה לה לרועץ כאשר התפרקה השותפות. עורכי הדין של שני השותפים התקשו מאוד להגיע להסכמה בנוגע לגבולות החלוקה ההוגנת ביניהם, והדיונים המורכבים התגלגלו לפתחו של בית הדין. אולם, גם בית הדין לא מצא על נקלה פתרון לתסבוכת זו, והדיונים הלכו ונפרשו על פני שנים ארוכות. לאור הסתבכות הדיונים, הציעו חברי בית הדין לשני בעלי הדין לפנות לגורם בוררות או גישור, שיציע להם את הדרך הנכונה להגיע לפשרה שתשביע את רצון שניהם. על אף התועלת הברורה שבהצעה זו, סירב נבו למהלך זה. הוא טען בתוקף שברצונו לברר את האמת הצרופה על פי דין התורה בעניין ו'יִקֹּב הדין את ההר'.