תפארת, אם החתן הנרגשת, נכנסה לחנות היוקרה כשהיא מלווה בארבע בנותיה. היה לה חזון ברור: כל האחיות של החתן צועדות לעבר החופה בשמלות זהות לחלוטין, סט מושלם שיוסיף פאר לאירוע. היא הדגישה זאת למוכרת שוב ושוב – "אני צריכה סט של ארבע, בלי זה אין לעסקה טעם". המוכרת שלפה שלוש שמלות יפהפיות שהתאימו לבנות הגדולות, והבטיחה חגיגית: "השמלה הרביעית לבת הקטנה בדרך מהמחסן הראשי, אל דאגה". תפארת שילמה, לקחה את השלוש הביתה וחיכתה. הימים עברו, החתונה כבר מעבר לפינה, ופתאום מגיעה שיחת הטלפון המייאשת: השמלה הרביעית לא תגיע – המלאי אזל. תפארת הגיעה לחנות עם השמלות ביד, דמעות בעיניים, וביקשה לבטל הכל. "מה אעשה עם שלוש שמלות כשהרביעית לבושה אחרת? הרסת לי את כל הסט!", בכתה. המוכרת, מצדה, הצטערה מאוד אבל נעמדה על הרגליים האחוריות: "השלוש כבר אצלך שבועיים, הן נמכרו כדת וכדין. אני לא יכולה לקבל אותן חזרה".